מהי לימפאנגיאקטזיה של המעי?
לימפנגיאקטזיה של המעי מתייחסת להתרחבות של כלי הלימפה במערכת העיכול, מה שמוביל לדליפה של לימפה לתוך לומן המעי ולכן דליפה של חלבוני פלזמה למערכת העיכול. כדי לייעד דליפת חלבון זו, אנו מדברים גם על אנטרופתיה אקסאודטיבית.
מה גורם לימפאנגיאקטזיה של המעי בכלבים?
ניתנת הבחנה בין לימפאנגיאקטזיה ראשונית, הנקראת גם לימפנגיאקטזיה מולדת, לבין לימפנגיאקטזיה משנית או נרכשת.
לראשון אין גורם מזוהה רשמית עד כה, מלבד שאנו חושדים בנטייה גזעית או העברה תורשתית (ולכן מקור גנטי סביר) בגזעי כלבים מסוימים כגון הביצ'ון המלטזי, הרוטוויילר, האירי רך השיער טרייר או אפילו יורקשייר טרייר.
באשר ללימפאנגיאקטזיה נרכשת, היא יכולה להיות משנית לאי ספיקת לב ימנית, מחלות עיכול דלקתיות או אפילו סיבות שונות לחסימת מערכת הלימפה של המעי (כגון דחיסה על ידי גידול, למשל) .
איך המחלה מתבטאת אצל כלבים?
שלשול הוא אחד הסימנים הקליניים השכיחים ביותר של לימפאנגיאקטזיה של המעי. זה בדרך כלל לסירוגין, ומכיוון שהוא מערב את המעי הדק, הוא נוזלי עד מוצק למחצה בעקביות.
כלבים עם מצב זה יכולים לסבול גם מאנורקסיה, הקאות כרוניות או לסירוגין וירידה במשקל. הם גם עשויים להיות עייפים מאוד.
במקרה של היפופרוטאינמיה בעקבות דליפת חלבון, עלולה להתרחש מיימת (הצטברות נוזלים בבטן), בצקת היקפית או תפליט פלאורלי.
אובדן לימפוציטים בלומן המעי יכול גם להוביל לדיכוי חיסוני שגורם לכלבים שנפגעו נוטים יותר לפתח מחלות דלקתיות ו/או ניאופלזיות.
איך מאבחנים ומטפלים?
כדי לאבחן לימפאנגיאקטזיה בוודאות, על הווטרינר להשתמש בביופסיות מעיים אשר לאחר מכן יראו התרחבות של כלי הלימפה המזנטרים והמעיים. ביופסיות אלו מתרחשות בדרך כלל בעקבות בדיקות דם או אולטרסאונד בטן, מה שמוביל את הווטרינר לחשוד בפתולוגיה זו.
זיהוי הגורם ללימפאנגיאקטזיה של המעי יכול להוביל גם לבדיקות נוספות כגון צילומי רנטגן או אולטרסאונד חזה ו/או בטן בחיפוש אחר חריגה לבבית אפשרית או מסה.
הטיפול בלימפאנגיאקטזיה של המעי מבוסס בעיקרו על אמצעים תזונתיים. הכלב הפגוע חייב לאחר מכן לקבל תזונה דלה בשומן, מתעכלת יתר ועשירה בחלבונים באיכות תזונתית גבוהה. זה עשוי להיות תוספת עם ויטמינים מסיסים בשומן.
אם אמצעי תזונה בלבד אינם מספיקים, הווטרינר עשוי להוסיף טיפול תרופתי, בדרך כלל טיפול בקורטיקוסטרואידים או תרופות מדכאות חיסון.
טיפול זה יכול להוביל להפוגה בכלבים מסוימים למשך מספר חודשים או אפילו שנים. עם זאת, הפרוגנוזה מוגנת יותר בכלבים שאינם מגיבים היטב לטיפול.