שני פיגמנטים בבסיס צבע הפרווה של כל הכלבים
למרות המגוון הרחב של צבעי הפרווה המצויים אצל כלבים, ישנם רק שני פיגמנטים בסיסיים שקובעים את צבע הכלב: אומלנין ופאומלנין.
שתי צורות המלנין הללו מסונתזות על ידי מלנוציטים, תאי פיגמנט הממוקמים בעור הכלב ובבסיס שערו.
אומלנין הוא פיגמנט כהה, האחראי על הצבע השחור או החום ופאומלנין הוא פיגמנט בהיר, האחראי על הצבע האדום עד הצהוב. בעוד שאאומלנין משפיע גם על צבע העיניים והאף, הפאומלנין מיוצר רק בפרווה ומשפיע רק על צבע השיער.
הערה!
שיער כלב לבן מתרחש כאשר תאים אינם מייצרים אף אחד משני הפיגמנטים.
צבע המעיל מווסת על ידי גנים
אם אומלנין ופאומלנין קובעים את הצבע הבסיסי של הכלב, ניתן לשנות אותו על ידי ביטוי של מספר גנים.
ה-DNA של הכלב נושא גנים המשפיעים על הכמות, העוצמה והפיזור של שני סוגי הפיגמנטים.
מתוך אלפי הגנים של הכלב, רק 8 גנים קשורים לצבע הפרווה. הם:
- לוקוס A (אגוטי), מעורב בייצור שני סוגי המלנין,
- של לוקוס E (הרחבה), אחראית על ייצור האומלנין,
- לוקוס K, השולט בחלוקת שני סוגי המלנין במעיל,
- לוקוס B השולט בהבדל בין אומלנין שחור לחום,
- של לוקוס D (דילול), אחראי על דילול (או הבהרת) צבע הבסיס של הכלב,
- של מוקד S (Spotting), השולט בכתמים, כלומר נוכחות של כתמים לבנים במעיל הכלב,
- של לוקוס M (merle), אחראי לנוכחות של גיוון המצוי במעילי מרל או הארלקין
- של מוקד H (harlequin) השולט בשינוי תבנית המרל לתבנית הארלקין.
כל אחד מהלוקוסים הללו מתפקד לבד או בשילוב עם לוקוס אחר כדי לשלוט בייצור והפצה של אומלנין ופאומלנין.
אבל כלב בצבע נתון יכול לשאת צבעים "חבויים" במאגר הגנים שלו, שאינם מתבטאים בו, אך עשויים להופיע בצאצאיו.